הסיפורים מאחורי השירים

בימים ההם, מעטים בארץ לא הכירו את אבשלום פיינברג. בלילות חושך וסער, כאשר נשמעו שעטות סוס דוהר באחת מהמושבות, ידעו התושבים שאבשלום עובר. בקטטות עם השכנים הערבים שרצו לפרוץ את גבולות המושבות מצאו תמיד בראש הלוחמים את אבשלום. בנשפים ובריקודים צלצל צחוקו יותר מצחוקם של יתר החוגגים. (התיאור מתוך הספר "ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית")

אבל אבשלום לא היה רק cowboy יהודי אמיץ ותקיף שרוכב על סוס. הוא היה גם איש רוח. הוא למד שפות, כתב שירים, שמעידים על אישיות הרבה יותר מורכבת ממה שהפגין כלפי חוץ, על הרבה רגשות, אהבה, סבל. הוא נסע לפריז ללמוד........ אבל הגעגועים תקפו אותו והוא שב לארץ.
שתי נשים אהבו את אבשלום, שתיהן מזיכרון יעקב. לאחת קראו רבקה אהרונסון ולשנייה שרה אהרונסון – שתי אחיות.

שרה היתה המבוגרת ביניהן והיתה גם זו שהתאהבה בו ראשונה. אבשלום עבד עם האח אהרן ולכן ביקר הרבה בבית המשפחה. אבל כשהגיע, שרה לא הפגינה את רגשותיה העזים כלפיו. היא היתה יושבת משותקת בשעה שאחותה רבקה, שהיתה בחורה שנונה ועליזה, הרגישה את עצמה חופשייה בגישתה אל אבשלום. רבקה היתה משוכנעת שאבשלום אוהב את שרה, ובאמת יכול להיות שכך היה בהתחלה, לעולם לא נדע, אבל לאט לאט התקרבו אבשלום ורבקה יותר ויותר. אבשלום אהב כנראה את שתיהן ולא העז להביע את אהבתו לאחת מהן.

אבשלום ורבקה התארסו. באחד המכתבים שבו הוא מביע את אהבתו אליה הוא כותב, "אלף נשיקות לך אהובתי.... וגם את צווארך השלגי הבתולי אכסה בנשיקות.....". שרה לא יכלה לשאת את הכאב ונישאה ליהודי טורקי אמיד, חיים אברהם, שביקש את ידה. כל שרצתה היה לברוח. אבל היא מצאה את עצמה באיסטנבול בכלוב של זהב, עם כסף אבל ללא אהבה וללא תכלית, רחוקה מכל מה שאהבה ומי שאהבה.

....אבשלום אסף הרבה מידע חשוב על ההערכות הטורקים וחיפש דרך להעביר אותו לאנגלים. הוא מחליט לרכוב דרך מדבר סיני, להסתנן דרך קווי החזית אל הבריטים. הוא יוצא עם יוסף לישנסקי ומדריך בדואי. שבוע אחר שבוע שרה מחכה לסימן חיים ממנו, ואין. ואז, אחרי שבועות, מגיעה הבשורה - אבשלום הותקף במדבר על ידי בדואים. הם היו שלושים במספר והם רק שניים. הוא ויוסף ניהלו קרב ובסופו אבשלום מת.